החלטה בתיק ת"א 43180-05-11

בפני בקשות למתן צו מניעה זמני ולביטול צו מניעה ארעי הנוגעים לדירה ברח' שדרות גת 58/20 בקריית גת (להלן: "הדירה").

התובע הגיש בקשה לצו מניעה זמני, במסגרתה עתר למנוע מהנתבעת להוציאו מהדירה הנדונה וזאת מתוקף היותו דייר ממשיך בדירה כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק").

ביום 25/5/11 ניתן צו מניעה ארעי האוסר על הנתבעת לפנות את התובע מהדירה עד למתן החלטה אחרת.

הנתבעת עתרה לבטל את הצו הזמני שניתן והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים.

אין מחלוקת כי הנתבעת שהינה הבעלים של הדירה, השכירה הדירה ביום 7/5/1995 למר פליקס גרפמן ז"ל ולגב' חסיה גרפמן ז"ל, סבו וסבתו של התובע, על פי חוזה. כן אין מחלוקת על כך שהגב' גרפמן ז"ל נפטרה ביום 11/3/07 ומר גרפמן נפטר ביום 17/3/11.

התובע טוען כי התגורר בדירה יחד עם סבו וסבתו במשך כ-12 שנים ולאחר פטירת סבתו, הוא התגורר עם סבו באופן מלא וסעד אותו. לאור זאת טען התובע שהוא זכאי להמשיך להתגורר בדירה מתוקף היותו דייר ממשיך.

הנתבעת טענה  מנגד כי מדוחות שנערכו בביקורי המעגל שהתבצעו אחת לשנה בדירה, עולה כי בדירה הנדונה התגוררו מר וגב' גרפמן בעצמם ולא התגורר בה כל דייר נוסף. כן טענה הנתבעת כי התובע לא המציא ולו אסמכתא אחת המעידה כי כתובת הדירה היא כתובתו.

ביום 28/7/11 הודיע ב"כ הנתבעת כי במידה והדירה לא תאוכלס, והתובע ימצא זכאי להכרה כדייר ממשיך בסיומו של התיק העיקרי, יוכל התובע לשוב לדירה. כן הוסיף כי במידה והדירה תאוכלס וצו המניעה יבוטל ובמסגרת התיק העיקרי יוחלט כי התובע  עונה להגדרת דייר ממשיך, כי אז תוכל הנתבעת להציע לתובע דירה חלופית בסדר גודל דומה, וזאת במידה והדירה תאוכלס.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני מחליט כדלקמן:

בבואו ליתן סעד זמני לפי תקנה 362 לתקנות, עומדים בפני בית המשפט ארבעה מבחנים כדלקמן: מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה; התובע הוכיח לכאורה את זכותו אשר למענה דורש הוא מתן סעד עד לתום הדיונים; מאזן הנוחות - אי הנוחות שתגרם לתובע אם לא ינתן הצו לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם ינתן. כמו כן מובאים בחשבון שיקולי יושר המונעים מתן הסעד, בהעדר מצד המבקש נקיון כפיים. (ראה א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 8,  503 - 502).

עילת תביעה - זכות לכאורה 

בשלב הראשון יהיה על בית המשפט לבחון מה הם סיכוייו של מבקש הצו הזמני לזכות בסופו של יום בפסק דין לטובתו. (ר' רע"א 9259/03 המזח הצפוני נ' אוצר מפעילי ים (טרם פורסם)).

סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי מגדיר מיהו "דייר ממשיך":

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים  לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" (הדגשות אינן במקור - נ.נ.).

בענייננו נפטר סבו של התובע ביום 17/3/11. על מנת שהתובע יהיה זכאי להיות מוגדר כ"דייר ממשיך", יהיה עליו להוכיח כי התגורר בדירה לפחות תקופה של 3 שנים קודם לכן, דהיינו החל מיום  7.3.08.

מעדויות התובע ומתצהירו עולות סתירות רבות, שיש בהן כדי להחליש את סיכויי התובע לזכות בתביעתו.

בתצהירו של התובע, הצהיר התובע, בין היתר, כדלקמן:

"4. אני גרתי עד שנת 1994 עם ההורים שלי, מאחר ואני ואבא שלי היינו מסוכסכים ואבא שלי לא הסתדר איתי ואני לא הסתדרתי איתו התחלתי ללכת לשהות ולישון אצל סבא וסבתא שלי שגרים ברחוב שדרות גת 58 קרית גת.

5. בהתחלה כחצי שנה ראשונה הייתי מגיע לסבא וסבתא 2 עד 3 פעמים בשבוע, שוהה שם וישן שם, אחרי זה כבר כמעט שלא הייתי בבית של ההורים שלי, הייתי רק אצל סבא וסבתא שלי.